החלטה בתיק בש"א 6406/07

1.       בקשה לעיכוב הלכי הדיון בערעור, שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופטת הגב' א' פריאל), בתאריך 3.10.2006 בתיק א' 2998/05.

2.       בפסק הדין חויב המבקש לשלם למשיבים סך 23,400 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מתאריך 20.10.2004 ועד לתשלום במלא בפועל. בנוסף לכך חויב המבקש לשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

3.       המבקש אינו משלים עם פסק הדין ועל כן הגיש עליו ערעור, ועתה מונחת בפני בקשת המבקש להורות לעכב הליכי שמיעת הערעור, ולהאריך המועד להפקדת הערבון להבטחת הוצאות הערעור.

4.       עניינו של פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא בהשבת תשלום שהמבקש דרש מאת המשיבים לשלם לו, כתנאי לכך שיטפל ברישום זכויות שרכשו בדירת מגורים.

          על קצה המזלג אציין, כי המשיבים התקשרו בשנת 1977 עם חברה קבלנית בשם צבי וינוגרד ובנו, חברה לבנין בע"מ, ורכשו ממנה דירת מגורים. חוזה הרכישה נערך על ידי המבקש, ובו נקבע, כי המבקש יהיה עורך הדין שיבצע את רישום הזכויות.

          משך שנים רבות זכויות המשיבים לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ובשנת 2004, כאשר המשיבים ביקשו מאת המבקש להשלים את הרישום, דרש מהם המבקש, כי ישלמו לו סכום כסף. המשיבים שילמו למבקש את הסכום שדרש תחת מחאה, והגישו תביעה לבית המשפט להשבת הסכום.

5.       טענתו העיקרית של המבקש בבית המשפט קמא הייתה, כי הוא לא היה חייב באופן אישי דבר למשיבים, שכן החובה לרשום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין הייתה חובתה של החברה הקבלנית שמכרה להם את הדירה. בית המשפט קמא לא קיבל טענה זו, ובסופו של דבר חייב את המבקש להשיב למבקשים הסכום שגבה מהם כנתאי לרשום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין.

6.       בפסק הדין התייחס בית המשפט קמא למכתב, שנכתב בתאריך 13.12.1979 על ידי החברה הקבלנית למבקש. במכתב זה הודיעה החברה הקבלנית למבקש, שהמשיבים שילמו לה את כל המגיע לה על פי החוזה, והורתה איפוא למבקש להעביר את זכויות הבעלות בדירה על שם המשיבים.

          בבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה המונחת עתה לפני, טוען המבקש, כי לאחר מתן פסק הדין הוא "נבר בארכיב משרדו", ומצא כי החתימה בתצלום המכתב שהציגו המשיבים אינה נחזית להיות חתימה מקורית, ועולה חשש מבוסס לזיוף המכתב. בעקבות חשש זה, הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים לבית המשפט קמא. לטענת המבקש, כל עוד לא התבררה התביעה שהוא הגיש נגד המשיבים, אין מקום לדון בערעור אותו הגיש, וכדי לחסוך התדיינויות בין הצדדים, מבקש המבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד לסיום בירור התביעה שהוגשה על ידו.

          לצד עתירתו האמורה, עתר המבקש לכך שיוארך המועד להפקדת הערבון שהמבקש חויב להפקיד להבטחת הוצאות הערעור.

7.       ב"כ המשיבים טוען, כי אין לעכב את ההליכים המתנהלים בבית משפט זה על פי הודעת הערעור שהמבקש הגיש, וכן מתנגד ב"כ המשיבים להארכת המועד להפקדת הערבון שנקבע. עם זאת, ב"כ המשיבים מסכים למתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לשמיעת הערעור, ובלבד שקודם לכניסת העיכוב לתוקפו, יפקיד המבקש את הערבון שחויב להפקיד להבטחת הוצאות הערעור.

8.       כמו ב"כ המשיבים, אף אני סבור שאין מקום לעכב את הדיון בערעור עד אשר בית המשפט קמא יסיים לדון בתביעה שהמבקש הגיש. מוזר אגב, שהמבקש לא "נבר בארכיב משרדו" קודם לכן, כדי להניח בפני בית המשפט קמא את כל הטענות והמסמכים הדרושים לדעתו, כדי להדוף את תביעת המשיבים.

          לבקשתו המונחת לפני צרף המבקש העתק מכתב התביעה שהגיש לבית משפט השלום, ונראה לי על פני הדברים כי סיכויי התביעה שם אינם טובים, שכן בית הצדדים קיים מעשה בית דין המשתיק חלק מטענותיו של המבקש. יתרה מזאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבים, כי המשיבים זכאים לכך שההליך, שנפתח בתביעה שהוגשה על ידם, יגיע לסיומו בטווח הנראה לעייין, ולא יהיה תלוי ועומד עד בלי קץ.

          מכל מקום, בשלב הנוכחי המשיבים מחזיקים בפסק דין המחייב את המבקש לשלם להם סכום כסף, והמבקש הוא זה המערער על החיוב. אין לדעתי מקום שהמערער יחזיק בשני קצות המקל - מחד גיסא יערער על החיוב ומאידך גיסא יבקש לעכב את הליכי הערעור שהוא עצמו הגיש, ובכך יהפוך את פסק הדין לאות מתה. הכלל הוא, שבעל דין שזכה בדינו, זכאי לקבל את פירות פסק הדין, ואין מעכבים ביצוע פסק המשית חיוב כספי, אלא אם סיכויי הערעור טובים וקיים חשש שלא ניתן יהיה לגבות סכומים, שישולמו על פי פסק הדין, אם ערכאת הערעור תתערב בפסק הדין.

9.       כיוון שהמשיבים מסכימים לעיכוב ביצוע פסק הדין, פטור אני מלדון בסיכויי הערעור ובשאלה האם קיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. טענות אלה כלל לא עלו בבקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין. ואולם, התנאי שמתנים המשיבים נראה לי מוצדק וסביר, דהיינו - שהמבקש יפקיד את הערבון שנקבע כי עליו להפקיד, כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

          אציין, שהמבקש הגיש בקשה בה עתר לכך שהחובה להפקיד הערבון תומר בהתחייבות עצמית שלו, ואולם כב' הרשמת דחתה בקשה זאת, וקבעה בהחלטתה, כי הערבון להבטחת הוצאות הערעור נועד להבטיח את הוצאות המשיבים אם הערעור יידחה ללא צורך בנקיטת הליך נוסף, ועל כן "אין די במוניטין הטוב שיש למבקש כדי לפטור אותו מהפקדת הערבון".

10.     לפיכך, על יסוד כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני מאריך לבקש המועד להפקדת הערבון שנקבע להבטחת תשלום הוצאות הערעור עד לתאריך 31.5.2007 (ואזכיר, כי היה על המבקש להפקידו עד לתאריך 26.4.2007).

(ב)      על יסוד הסכמת המשיבים, הנני מורה לעכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, ואולם, אם המבקש לא יפקיד הערבון עד לתאריך 31.5.2007, כי אז יפקע עיכוב ביצוע פסק הדין, והמשיבים יהיו רשאים לנקוט בכל הליך לשם גביית הסכום שנפסק לזכותם בפסק הדין.